<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ופסק המלוה לחבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו דלא קרינן ביה לא יגוש. וכן פסק המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמט חוב זה, שביעית דבר שבממון הוא ותנאו קיים אע"ג דמתנה על מה שכתוב בתורה דהלכה כר' יהודה, אבל אם אמר לו בלשון הזה הריני מלוה לך ע"מ שלא תשמטנו השביעית הרי זה משמט.
<h2>דף יב:</h2>
פירוש שמיטת כספים. מקץ שבע שנים תעשה שמיטה [דברים ט"ו]. אין שביעית משמטת אלא בסופה, ובספרי [פיסקא קי"א] יליף לה בגז"ש מקץ מקץ. וכן פסק דמצות עשה הוא מי שהלוה לחבירו בלא משכון שהשביעית משמטו, ואפי' רוצה הלוה לפורעם חייב המלוה לומר משמט אני שנ' וזה דבר השמיטה, וכן וזה דבר הרוצח פי' שאם היו מכבדין אותו חייב לומר רוצח אני. אבל הלל ראה שנמנעו העם מלהלוות והתקין פרוזבול, וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כל חוב (שעשאו לי ליד) [שיש לי ביד] פלוני שאגבה כל זמן שארצה, והדיינים חותמין למטה או העדים.
<h2>דף כא.</h2>
פירוש גדידה. לא תתגודדו [דברים י"ג]. בגמ' פרק אלו הן הלוקין [כ"א ע"א] זו פסק אזהרה דלוקה מי שמתגודד על המת בין ביד בין בכלי. ואי ק"ק והא אמרי' פרק ד' מיתות [ס"ח ע"א] כשמת ר' אליעזר היה ר' עקיבא מכה עצמו עד שהיה דם שותת לארץ. וי"ל על התורה ועל המצות היה עושה כן כמו שמפרש בגמ' הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לרצותם פי' מעות שאילות. מכאן פסק דמותר להתגודד על ראש ישיבה. ובמס' יבמות [י"ד ע"א] לא תתגודדו פסק לא תעשו אגודות אגודות בעיר אחת אלו מטמאין ואלו מטהרין ונוהג כל אחד מנהג לבדו. ובירושלמי [קידושין פ"א ה"ז] גרסינן כן, רב המנונא מפקיד לחבריה (פקרון) [פקדון] לנשיהון כד תהוון קיימין על מיתנא לא תתלשון בשעריכון דלא ליתון לידי קרחה. שנ' [דברים שם] כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים במשמע, ופשוטו דקרא תשובה למינין לפי שחיבב הקדוש את ישראל וקראן בנים, הזהירן שלא לשרוט ולקרוח ראשם על אמונה בזויה המת הנפגר.
כי עם קדוש אתה לד' אלהיך וגו' [דברים י"ד]. וגם המדרש דורש, זש"ה (שה"ש ה' ט"ז) חיכו ממתקים, וכי יש חיך מתוק מזה שהקב"ה נותן שכר לבניו אם לא יהו מצערין לעצמן יותר מדאי על אנינות מתים ומתגודדים ומקרחין ראשן, וכן נותן פורענות אם מצערין עצמן ומתגודדין ומקרחין ראשם ודאי חיכו ממתקים. טעם אחר סמך מת לעיר הנדחת לפי שע"ז איתקיש למת ללמדך [כמו] שאם מת הבן [מתאבל עליו] כך [אם] (ש)נשתמד הבן האב מתאבל עליו. וכן סמך לא תאכל כל תועבה אל מכל העמים, ללמד שהזהירה תורה שלא לבעול בת נכרי מכל העמים, ונקוט קרא לא תאכל כל תועבה לשון בעילה בלשון אכילה כמו (משלי ל' כ') אכלה ומחתה פיה.
<h2>דף כב.</h2>
לא תעשון כן לד' אלקיכם [דברים י"ב]. פסק מצוה זו אזהרה לנותץ אבן מן ההיכל מן העזרות מן המזבח, או מכל דבר מהקודש, והמוחק השם, והמבזה דבר המקודש בעשייה, או בכל דבר כנוי גנאי, שהוא חייב מלקות.
